יקיר ואחיו הגדול אוריאל שהתחתן לא מזמן, הגיעו לבית הכנסת השכונתי בשבת בבוקר. האווירה הייתה רגועה, עד שהגבאי התחיל במכירת העליות לתורה. אוריאל יצא וחזר, בדיוק כשפתחו את ארון הקודש (תזמון מושלם!), הוא חטף את הטלית והתעטף בה בזריזות שהייתה מביישת קוסם מקצועי. אחרי התפילה, יקיר, עם סקרנות של תלמיד חכם צעיר, שאל את אוריאל: "היי אחי, למה לא בירכת שוב על הטלית? הרי יצאת מבית הכנסת!" אוריאל, עם חיוך של "יודע הכל", ענה: "אח שלי הקטן, אין צורך לברך מחדש. זה ברכה אחת שתופסת לכל התפילה". אולם יקיר התעקש: "אבל למדנו בישיבה שצריך לברך שוב! אני די בטוח שזה נחשב הפסק".