ט"ו בשבט מתקרב, וכמו כל שנה אבא של שלומי רכש אגוז קוקוס. שלומי ויניב פתחו אותו יחד, ברכו עליו בורא פרי העץ ואכלו. תוך כדי האכילה שאל שלומי את יניב, למה לא בירכנו שהחיינו על הקוקוס? והרי לא אכלנו קוקוס שנה שלמה? יניב ענה לו שלדעתו לא צריך לברך על אגוז קוקוס שהחיינו, כי באמת בארץ הגידול שלו הוא גדל ברצף כל השנה, רק שלארץ ישראל מייבאים אותו רק לקראת ט"ו בשבט, שלומי המשיך להתווכח וטען שמכיוון שסוף כל סוף בישראל הוא נמצא רק פעם בשנה צריך לברך.