מנשה וגבריאל קבעו להיפגש בבית הכנסת הגדול ואחר כך לצאת לרכיבת אופניים מטורפת בהרי ירושלים. מנשה, שתמיד מגיע בזמן (חוץ מלשיעורי לשון), נכנס ראשון לבית הכנסת והלך ישר לשורה הראשונה. גבריאל, לעומתו, הגיע מאוחר כרגיל (הוא טוען שזה בגלל שיש לו"שעון פנימי מיוחד"). כשהתפילה התחילה, מנשה עמד בכוונה גדולה, מנסה להתרכז ולא לחשוב על הרכיבה המתוכננת. אבל ברגע שסיים את העמידה, הסקרנות גברה עליו. "איפה גבריאל?" הוא חשב לעצמו, "הוא בכלל הגיע?" מנשה התחיל לסקור בדיסקרטיות את המתפללים, הוא הסתכל ימינה ושמאלה, למעלה ולמטה, אולם רק בשורה האחרונה הוא מצא את גבריאל עם סידור ענק על הפנים. אחרי התפילה, כשמנשה יצא מבית הכנסת הגבאי עצר אותו. "היי, בחור," אמר הגבאי בקול רציני, "ראיתי אותך מסתובב כמו מאוורר אחרי העמידה. אתה יודע שזה אסור, נכון?", מנשה הסמיק. "אה... באמת? אבל הייתי שקט! ורק חיפשתי את חבר שלי!", הגבאי נאנח. "זה לא משנה למה. אסור לסובב את הראש אחרי העמידה".