צביקה וחיים, שני חברים בני 16, גרים בשכונה שקטה בירושלים. יום אחד, בדרכם לתפילת מנחה, הם הבחינו במורה המחליף לגמרא, נכנס לבית הכנסת עם בליטה מוזרה מתחת למעיל. "היי, ראית את זה?" לחש דניאל. "נראה כמו... אקדח!", עיניו של רועי נפערו. "מה, המורה הוא סוכן חשאי?", "הוא נכנס ככה לבית הכנסת! זה בטח אסור", "נו באמת, למה שזה יהיה אסור? זה לא שהוא מכוון את זה על מישהו". אחרי התפילה, כשיצאו החוצה, צביקה לא הרפה. "אני בטוח שקראתי פעם שאסור להיכנס עם נשק לבית כנסת", חיים צחק. "אתה רציני? אז מה עם כל השומרים בבתי הכנסת הגדולים? הם אמורים להשאיר את הנשק בחוץ?", "אולי יש הבדל בין מאבטח לבין סתם בנאדם," הרהר צביקה. לאחר התפילה, השניים החליטו לעקוב אחרי מר כהן. הם ראו אותו נכנס למכולת השכונתית, מוציא את ה"אקדח" - שהתברר כבקבוק מים - ושותה ממנו בשקיקה. "אז זהו," אמר רועי מאוכזב, "לא אקדח, לא סוכן, רק... מים. "