ביום קיצי חם ומהביל יצא יוחאי רפאלי לחצרו במטרה ללגום משקה צונן בצילו של עץ הפומלה העבות. את האווירה השלווה הפֵרה הצפה נרחבת, שכסתה את שורשי הדקל הננסי ואת גבעולי הפטוניה המשתרעים על אדמת הגינה. יוחאי שלף את הסלולרי מכיסו והזמין מיד את "אילן מיכאלי ובניו – שירותי אינסטלציה" לאתר את מקור ההצפה. אילן הגיע כעבור שעה קלה, והחל לתור אחר מקור הרעה. בדיקה מקצועית ומדוקדקת העלתה שהביוב סתום לחלוטין, בשל שורשי עץ הפיקוס של משפחת גבריאלי, הדרה בדירה המקבילה, שחדרו עמוק־עמוק אל הצנרת. מיד ניגש יוחאי לדלתה של משפחת גבריאלי ונקש עליה. את הדלת פתח גידי, אבי המשפחה, ויוחאי שפך עליו קיתונות על חוסר האחריות שלו לטעת עץ סמוך לצינור ביוב. הוא אף תבע ממנו לעקור את העץ באופן מידי. גידי המופתע טען לזכותו שהוא נטע את העץ בחצרו, ואין לו כל אחריות על שורשים שהעץ גידל מרצונו החופשי. יוחאי לא ויתר ותבע את גידי לדין תורה. מה פסקו הדיינים בעניין זה?