היה זה בוקר יום ראשון ואורי, נער עם עיניים סקרניות שתמיד חושב על שאלות טובות, נכנס לבית הכנסת לתפילת שחרית. אך מה שראה בפנים גרם לו לעצור במקומו. בפינה הימנית, ליד ארון הספרים, עמד דוכן קטן ומאחוריו - נתנאל, שכנו מהקומה השנייה. על הדוכן היה מבחר מרשים של תשמישי קדושה: ציציות, מזוזות מהודרות, טליתות רקומות בזהב, ערכה לתיקון תפילין ואפילו כמה מגילות. "בוקר טוב, אורי!" קרא נתנאל בחיוך. "מה דעתך על החנות החדשה שלי? יש לי מבצע מיוחד על ציציות היום!", אורי הרגיש לא בנוח. הוא התקרב לדוכן ולחש לנתנאל: "תגיד, אתה בטוח שמותר לעשות את זה פה? זה בית כנסת, לא קניון." "מה הבעיה? אני מוכר תשמישי קדושה! זה בדיוק המקום המתאים." "אבל," המשיך אורי, מנסה להסביר את דאגתו, "הרי אתה עושה את זה בשביל רווח, לא? זה לא בדיוק... אתה יודע... מכובד?" נתנאל הרים גבה. "תשמע, אורי, אני עוזר לאנשים לקיים מצוות. זה דבר טוב! ומה רע ברווח קטן? גם אני צריך להתפרנס."