רועי גדל בשכונת 'נווה חרולים', שכונה שגם קציני משטרה קשוחים לא מכירים מבפנים. הוא כבר לא כל כך זוכר איך התגלגלו העניינים, אבל מתישהו הייתה איזושהי קטטת רחוב המונית, ואיכשהו הוא מצא את עצמו בתא המעצר לאותו הלילה. כעבור זמן קצר הוא הובא בפני בוחן נוער, ומשם נשלח למוסד לשיקום. זו הייתה התקופה היפה בחייו. שם לימדו אותו להתמודד, להיות יצרני ותועלתי, ובעיקר העניקו לו חום, אהבה והמון אמון. באותו תקופה הוא התחזק ביהדותו, ולאחר מספר שנים הוא מצא את עצמו עטוי כיפה, עטור זקן וחובש את ספסלי אחת מישיבות בעלי התשובה מסוגו. באחד הימים, הוא עלעל בעיתון בקיוסק הסמוך לישיבה ועינו צדה ידיעה שנשמעה לו מוכרת. דובר בה על חקירת פשע שלא פוענח, שאירע אי־שם ב'נווה חרולים'. כאחד שגדל בשכונה הוא הכיר היטב את הפרשה ואת הנפשות שפעלו בה. הוא אף ידע את כל פרטי התוכנית שבוצעה בהצלחה מרובה, ככל הנראה. כעת גמלה בליבו ההחלטה לספר לחוקרי בית הדין את כל הידוע לו בעניין, וזה היה המון.