הוויכוח שבשאלה 35 לא היה הוויכוח הממוני הראשון שפרץ בין בני כיתה ח' בחטיבת 'מלאכי רננים'. לפני כשלושה חודשים הביא גונן לבית הספר פלאפון חדש, שנזקק לו כדי לתאם עם הוריו את האופן בו ישוב לביתו המרוחק. מקומו הקבוע של המכשיר היה בתיקו של גונן, והוא נהג להוציאו משם רק במקרה הצורך. לכאורה היה זה מקום בטוח, אך רק לכאורה. בוקר אחד, אחד מהחברים, העונה לשם תומר, חמד לצון וכאשר ראה את גונן דחף אותו קלות. כתוצאה מהדחיפה גונן איבד את שיווי משקלו והשתטח ארצה. למרבה המזל, הוא קיבל רק מכות קלות, והמשיך בדרכו לאחר שתומר ביקש את סליחתו. בתום יום הלימודים שלף גונן את המכשיר שבתיקו, אך נדהם לגלות שהוא שבור. גונן טען שתומר אשם בכך, משום שהמכשיר נשבר בשעת הנפילה, ולכן עליו לשאת בנזק. לעומתו, תומר טען שכלל לא שיער שגונן ייפול כתוצאה מדחיפה זו. הרב דודי, מחנך הכיתה, הציע להם לפנות לרב השכונה שיפסוק ביניהם. אולם, באותה עת הרב לא חש בטוב ולא היה ביכולתו לערוך את דין התורה. רק לאחר כחודשיים התאושש הרב והתפנה לכך. גונן ותומר הגיעו לבית הרב, יחד עם שני העדים – שילה ואלישע. הרב קיבלם בסבר פנים יפות, ואף זכר להחמיא לאלישע על הקריאה היפה שקרא בשבת בר המצווה שלו שהתקיימה לפני כשבועיים. לאחר ששני הצדדים שטחו את טענותיהם, הרצינו פניו של הרב: "מתי התרחש האירוע? לפני כשלושה חודשים? הרי אתה, אלישע החביב, כלל לא היית בן מצוות באותו זמן!".