המפגש התקיים בסלון הישן של מר כהן המנוח. על השולחן היו מונחים המסמכים של הדירה בטבריה, פירוט חשבונות הבנק, וקופסת אלבומים ישנה. שמוליק, הבכור, כבר התחיל לסדר לעצמו את המפתח של הדירה בכיס. "שמעו, חבר'ה", הוא אמר בזמן שמרח חומוס על הלחמנייה, "זה לא עניין של כסף, זה עניין של עיקרון תורני. אבא תמיד אמר שאני 'הכוח שלו'. לפי דין תורה, בכור מקבל דאבל. זה אומר שאני לוקח את הדירה, ואתם מתחלקים בשאר הפיצויים והמזומן". האחים כבר עמדו להנהן, עד שיהודה – זה שתמיד מחטט איפה שלא צריך – שלף מהאלבום דף נייר מצהיב עם לוגו של בית החולים "הדסה" משנת 1980. "שמוליק, תראה מה מצאתי", אמר יהודה בחיוך מנצח, "חשבונית על 'ניתוח קיסרי דחוף'. אמא תמיד אמרה שהיית כזה עקשן שלא רצית לצאת בדרך הרגילה. ואתם יודעים מה זה אומר?" שמוליק בלע את הביס בקושי. "מה זה אומר? זה אומר שהייתי VIP מהרגע הראשון!" "לא בדיוק", ענה יהודה והניח את המחשבון על השולחן, "זה אומר שאתה 'יוצא דופן' – תרתי משמע. בהלכה, מי שנולד בקיסרי הוא אולי הבן הראשון, אבל הוא לא 'פטר רחם'. אבא לא עשה לך פדיון הבן, נכון? אז אם אתה לא בכור למצוות, אתה גם לא בכור לירושה".