היתה זו שבת חורפית עמוסה בבית משפחת שאולוב. הם אירחו בני דודים בשבת זו, ועל רצפות כל החדרים היו פרוסים מזרנים. במפרסת של חדר הילדים הניחה גב' שאולוב בערב שבת מתקן ייבוש כביסה מלא בכביסה רטובה, על מנת שיתייבש שם במהלך השבת. בשבת בבוקר הקדירו השמיים פניהם, ונראה היה שגשם עומד לרדת תיכף. "מה יהיה עם הכביסה?" שאלה תרצה שאולוב את אחיה, אוריאל, "הרי גם אם אין איסור מוקצה אין מקום להכניס את מתקן הכביסה לבית"? "נוכל לפרוש עליו מפת ניילון חתוכה"! הבריק אוריאל. אך תרצה התווכחה עם אחיה ואמרה שלדעתה זה אסור מדין אוהל.