מנחם ודורון הלכו בשבת בצהריים לטיול, כשהתווכחו על השאלה הנצחית: לימוד בעיון או בבקיאות - מה עדיף? הם הביאו סברות רבות לכאן ולכאן, אבל לא הצליחו להכריע. בעודם מתדיינים, ראה אותם יוסף, חברם הוותיק. כששמע על מה הם מדברים, הוא הכריז בביטחון: "יש לי ראיה גמורה לשאלה הזו! בואו נלמד יחד את הסוגייה בבית המדרש' מי השילוח'." מנחם ודורון, שהיו סקרנים מאוד, הסכימו מיד. כשהגיעו לבית המדרש, שם יוסף את מסכת "שבת" על הסטנדר. כשבא להנמיך אותו בעזרת הבורג, הזדעקו חבריו: "זה אסור! יש בזה מעין בנין!" אבל יוסף, בטוח בעצמו, אמר בשקט: "אין זה נחשב בנין." מנחם ודורון כבר לא סמכו על השיפוט ההלכתי של יוסף, והחליטו לברר בעצמם: