ליאור היה זקוק בדחיפות ל-2,000 שקלים כדי לשלם את המקדמה לצלם שהזמין לחתונת ביתו הבכורה, ופנה לאיתמר, טיפוס דייקן שמתעד כל שקל ביומן, וזה הסכים להלוות לו את הסכום רק לאחר שקיימו טקס רשמי מול שני עדים בפינת בית המדרש כדי לצאת ידי חובת ההלכה שאומרת להעדיף להלוות בעדים כדי לא ליצור בעיות אחר כך. השניים סיכמו על מועד פירעון קשיח של חודשיים בדיוק, אך כעבור חודש וחצי בלבד, כשנפגשו בתור במכולת, איתמר התעניין במצב הכסף ונתקל בתגובה שהשאירה אותו המום: ליאור טען בביטחון מוחלט שכבר לפני שבועיים, כלומר חודש בלבד לאחר ההלוואה, הוא פגש את איתמר בפארק והחזיר לו את כל הסכום בשטרות חדשים של מאה שקלים. איתמר, שזכר כל מפגש וכל תנועה בחשבון הבנק שלו, התעקש שליאור כנראה חלם בהקיץ או התבלבל עם מלווה אחר.