נריה ויונתן, חברי ילדות, נהגו כל שבת ללמוד כמעט כל הלילה, לישון מעט ולקום לותיקין. באחת השבתות הגיע יונתן לביתו של נריה מיד אחרי הסעודה כדי לשיר קצת שירי דבקות לפני תחילת הלימוד. במהלך השירים, כשהם מלאים באהבה ויראה, הרים נריה את ידיו ובלי לשים לב פגע במשקפיים של יונתן. המשקף נפל על הרצפה והמוט יצא ממקומו. יונתן לא שם לב מרוב דבקות, אבל נריה ראה שהמשקפיים נתפרקו לשתיים. הוא התלבט אם מותר לו לחבר אותם לפחות בצורה רופפת כדי שיהיה ליונתן משקפיים עד מוצאי שבת. כששאל את יונתן, זה אמר לו שלדעתו זה אסור.