אפרת אוהבת מאוד לאכול דגני בוקר, בבוקר, בצהריים וגם בערב. לא פחות מהדגנים היא אהבה את החלב שנשאר בקערה, למרות שרוב הפעמים היא ידעה להעריך על המילימטר את היחס המדויק בין הדגנים לחלב. בכל פעם אפרת הייתה רגילה לברך רק את הברכה ראשונה על הדגנים עצמם ולא לברך על החלב שנשאר בסוף. חברתה שירה העירה את תשומת לבה, שאולי כן צריך לברך שהכל על החלב כשהוא בפני עצמו.