איריס לוותה מחברתה שפרה 10,000 שקל. הן כתבו שטר עם פרטי ההלוואה, התאריך, וחתימות עדים. תאריך הפירעון היה בעוד חצי שנה. אחרי ארבעה חודשים, שפרה נקלעה למצב כלכלי קשה. היא הייתה זקוקה לכסף מיד, אבל לא יכלה לגבות את החוב כי עוד לא הגיע מועד הפירעון. "יש לי רעיון," אמרה שפרה לחברתה השניה רותי. "אני אמכור לך את השטר חוב ב-9,500 שקל. כך יהיה לי כסף זמין עכשיו, ואת תקבלי 10,000 כשיגיע מועד הפירעון, ותרוויחי 500 שקל." רותי חשבה על ההצעה. "בסדר," היא אמרה. "זה נשמע הגיוני." הן כתבו שטר מכירה, ורותי קיבלה את שטר ההלוואה המקורי מידי שפרה. כשהגיע מועד הפירעון, רותי פנתה לאיריס. "הגיע הזמן לשלם את החוב," היא אמרה. איריס הביטה בה בתמיהה. "מי את? אני לוויתי משפרה, לא ממך. אני משלמת רק לשפרה." "אבל אני קניתי את השטר חוב," אמרה רותי. "יש לי את השטר המקורי ושטר מכירה."