נווה נהנה מהצהרים הנעימים של יום שישי קיצי, כשהתנדנד בנחת על הערסל בחצר ושקע בקריאה מהנה. לפתע נשמע קולו של אביו מהבית: "נווה! בוא לעזור לי בבקשה - תביא את מפתח הרכב ותוציא מהמכונית את השקית עם הפיצוחים ששכחנו שם." נווה קפץ מייד לבצע את מצוות כיבוד אב, הביא את השקית וחזר לחצר. שם הוא עמד לשוחח עם אחיו מאיר, וכשהיה שקוע בשיחה הניח בלי לשים לב את המפתחות על הערסל ושכח אותם לגמרי. למחרת בשבת, אחרי תפילת שחרית, צעק מאיר בבהלה: "נווה! אתה בבעיות! שכחת את מפתחות הרכב על הערסל בחצר. עם השמש הקופחת הזאת השלט יהרס, או עוד יותר גרוע - יגנבו את המפתחות ואת כל הרכב!" נווה חייך בביטחון עצמי: "אל תדאג מאיר, שמעתי על פתרון גאוני!" הוא צעד בנחישות אל הערסל, הרים את המפתחות והכניס אותם הביתה. אחר כך חזר לערסל ושכב עליו כמה דקות ברוגע. "הנה הפתרון," הסביר לאחיו הנדהם, "כיוון שמותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך מקומו, החלטתי ברגע זה שאני רוצה לשבת בערסל. כך נפתרה הבעיה!" מאיר ענה בספקנות: "אתה רציני? זה נראה לי כמו זלזול וצחוק. ברור שלא באמת רצית לשבת בערסל אלא רק רצית להעביר את המפתחות!"