מיכל מאוד התרגשה לקראת הלידה הצפויה. היא חשה שהיא זקוקה לאישה שתתמוך בה בשעת הלידה, ולכן פנתה לתהילה, המשמשת כדוּלָה התומכת בנשים בשעת הלידה ומסייעת להן. הן סכמו שכעת מיכל תשלם מקדמה עבור הנסיעות, ואילו שאר התשלום יושלם לאחר הלידה. כאשר יצאו מיכל ובעלה לבית החולים הם הזדרזו ליידע על כך את תהילה אולם, למעשה היא הגיעה רק כשעתיים לאחר ההודעה. כמו כן, כל זמן שהותה עם היולדת הייתה תהילה טרודה בטלפונים שונים, למרות שמיכל הייתה כה זקוקה למלוא תשומת ליבה. כתוצאה מכך מיכל התאכזבה עמוקות וכעסה מאוד על תהילה. היא לא הייתה מוכנה לשלם לה את מלוא הסכום, מעבר למקדמה שכבר שולמה לה. תהילה טענה להגנתה שטענותיה של מיכל מוגזמות ומופרכות, ודרשה את התשלום במלואו. מאחר ותהילה נזקקה לסכום בדחיפות, היא הגישה לבית הדין בקשה לקיים דיון בהול בעניין כעבור יומיים מהלידה. מיכל ובעלה הוכו בהלם כאשר קבלו את הזימון. הם טענו שהם עסוקים בהכנות לברית והיולדת זקוקה להחלמה ולהתחזקות לאחר הלידה. לכן, לטענתם על הדיון להיערך רק לאחר כשלושה חודשים מהלידה.