יום רביעי, שבוע לאחר פטירתו של רב העיר. בישיבת "אור התורה" עטה אווירה של כבדות וצער. במסדרונות נתלו מודעות גדולות המזמינות את התלמידים לכנס הספד, ובראשן המילים "נפלה עטרת ראשנו". צבי ואוריאל, חברים מכיתה י"א, צעדו במסדרון כשלפתע צבי עצר. "היי, תראה," אמר והצביע על מודעה שנפלה לרצפה. הוא התכופף, הרים אותה בזהירות, והביט בה בהרהור. "מה קרה?" שאל אוריאל, מבולבל מההתנהגות המוזרה של חברו. צבי נראה מהוסס. "תגיד... אתה חושב שצריך לגנוז את זה?" "לגנוז?" תמה אוריאל. " מה פתאום לגנוז?" "אבל תסתכל," הצביע צבי על הכותרת. "'נפלה עטרת ראשנו' - זה פסוק מאיכה. אולי יש לזה קדושה?", אוריאל גירד בראשו. "רגע, אבל זה ביטוי. אף אחד לא התכוון לצטט". "נכון," הסכים צבי, "אבל אם זה פסוק, אולי עדיין יש לו קדושה? גם אם לא התכוונו לזה?" "אבל רגע," אמר אוריאל לבסוף, "אם נתחיל לגנוז כל דבר שמזכיר פסוק, לא נוכל להשתמש בחצי מהביטויים בעברית!", ""