מנחם ישב ליד אוראל בבית הכנסת בשבת ולמדו חברותא במסגרת הלימוד המעניין שהיה בבית הכנסת השכונתי. השניים נהנו מהלימוד המשותף והרגישו שהם מתקדמים בהבנת הסוגיה. בסיום הלימוד של כל הילדים עלה האחראי לדבר, שיבח בחום את הילדים הלומדים וסיפר בהתרגשות על הגרלת פרסים יוקרתית וגדולה שתכלול מספר רב של פרסים יקרי ערך ומפתיעים. כשסיים לדבר פצחו הרבה מהילדים במחיאת כפיים נלהבת ומתלהבת, ואוראל ביניהם. "מה אתה עושה?" תמה מנחם. "אתה לא יודע שאסור למחוא כפיים בשבת?" אוראל המבולבל אמר לו: "לדעתי אתה טועה ואין בכלל איסור בדבר!" אך מנחם המשיך להתעקש בעמדתו.