ערב אחד לקראת סוף חודש ניסן, נווה הגיע ברגע האחרון לתפילת ערבית בבית הכנסת השכונתי והתיישב בספסל האחורי - המקום המושלם להתחמק מעיניו החדות של הגבאי כשמגיעים באיחור... באמצע תפילת העמידה, כשהגיע לברכת "אתה חונן", חלף בראשו של נווה רעיון מטריד: "רגע, התחלנו לומר 'מוריד הטל' בפסח, נכון? אוי ואבוי, בטח אמרתי 'משיב הרוח ומוריד הגשם' כמו רובוט!", מה עלי לעשות? לחזור? להמשיך? אחרי רגע היסוס החליט להמשיך בתפילה. "מספק, עדיף להמשיך," חשב לעצמו. אחרי התפילה, נווה שיתף את חבריו אלקנה וינון במה שקרה. ינון, שתמיד אוהב פתרונות יצירתיים, הציע: "היית יכול לרוץ לארון הספרים ולבדוק מה ההלכה אומרת!" אלקנה, שהוא יקה דור שמיני לפחות, גלגל עיניים: "באמת, ינון? לרוץ באמצע שמונה עשרה? זה לא איזה מרוץ שליחים! ובכלל, נווה, לדעתי היית צריך לחזור מספק." "