עפרה, בעלת חנות אופטיקה קטנה במרכז העיר, מצאה את עצמה בבעיה. משלוח גדול של משקפיים הגיע לחנותה, ארוז בארגזים מסודרים בקפידה, בעוד שהמחסן הזעיר היה עמוס עד אפס מקום. היא פנתה לחברתה הטובה, נועה, וביקשה ממנה: "אני זקוקה לטובה גדולה. התוכלי לאחסן את המשלוח בחצר ביתך לכמה ימים?" נועה הסכימה בשמחה, אך הוסיפה: "שימי לב, אין לי יכולת לפקח עליהם. אני לא אחראית לשום נזק שיקרה לארגזים – זה על אחריותך בלבד". עפרה היתה לחוצה מאד והסכימה בלית ברירה. למחרת, נועה נזקקה לפריט דחוף מהמחסן שבקצה החצר, ושלחה את בנה להביא אותו. הילד רץ החוצה, ותוך כדי הריצה נתקל באחד מארגזי המשקפיים והפך אותו. משקפיים רבים נהרסו והתעקמו, והנזק היה רב.