ישי תמיד חלם להיות בלש. כילד, היה מסתובב עם זכוכית מגדלת ומחברת קטנה, "פותר" תעלומות דמיוניות בשכונה. עכשיו הוא מצא את עצמו מול תעלומה אמיתית בבית הכנסת. באותו בוקר, כשהגיעו ל"ובא לציון", חושיו החדים של ישי קלטו תופעה מוזרה: החזן, ר' משה, שינה את עוצמת קולו בקטעים שונים של התפילה. "מעניין" חשב לעצמו. אחרי התפילה, ישי פתח בחקירה. הוא ניגש לחברו מאיר לשאול אותו אם הוא גם שם לב לזה. מאיר חייך. "אה, אתה מתכוון ל'מקרה הווליום המשתנה'?" השיב בהומור. "לדעתי, ר' משה מנסה לעודד השתתפות בקטעים מסוימים. פשוט וקל". אבל ישי לא השתכנע. "אני בטוח שיש כאן משהו עמוק יותר," הרהר. כמו בכל סיפור בלשי טוב, הופיע מקור מידע מסתורי – יוסף הגבאי הקשיש. "שמעתי שאתם חוקרים את 'תעלומת ובא לציון'," אמר בקול נמוך. "יש לזה סיבה מעניינת מאוד". עיניו של ישי נדלקו. הגבאי הקשיש תופף באצבעותיו בעדינות על סטנדר העץ העתיק, "אבל בשביל זה תצטרכו להמשיך ולקרוא את התשובה".