שמש קופחת, כדור מתגלגל, וחבורת נערים רודפים אחריו כאילו החיים תלויים בזה. במרכז המגרש, יוסי מתמרן בין היריבים. "חבר'ה, אני חייב לזוז," מכריז אבי, תוך כדי ניגוב זיעה מהמצח. "הולך להתפלל מנחה. עוד 40 דקות שקיעה!", "אין בעיה," יוסי חושב לעצמו, "עוד רבע שעה ואני אקפוץ למניין הבזק של בית כנסת הטייסים". משחק רודף משחק, והלילה כבר יורד ויוסי קולט פתאום, "אוי!" הוא צועק. "שכחתי לגמרי להתפלל מנחה!" הוא רץ ליעקב, חברו הטוב, וסיפר לו את הפאדיחה שלו. יעקב, שתמיד יש לו פתרון לכל בעיה (חוץ מלהבקיע גול), מחייך ואומר: "רגע, אל תיכנס לפאניקה. יש לי רעיון מטורף - אולי אפשר להתפלל ערבית פעמיים?" אלחנן מסתכל עליו בתמיהה. "מה? אף פעם לא שמעתי על דבר כזה. אתה בטוח שלא קיבלת מכה בראש מהכדור האחרון?" השניים התווכחו. יוסי בטוח שהוא פספס את ההזדמנות להתפלל, כמו שפספס את הגול המובטח בדקה ה-89. יעקב, לעומתו, טוען שתמיד יש הזדמנות לתקן ולהשלים.