עמוס ישב בראש השולחן והסתכל בגאווה על משפחתו המגובשת, שלושה בנים ושלושה בנות, ופתאום עלתה לו מחשבה שהטרידה אותו. הוא שמע מחבר שעל פי התורה, כשיש בנים במשפחה, הבנות לא מקבלות חלק בירושה, והרעיון הזה גרם לו להתכווץ בכיסא. עמוס פחד שביום מן הימים, כשהוא כבר לא יהיה כאן, הבנים יקבלו הכל והבנות יישארו בלי כלום, מה שעלול להוביל לריבים מכוערים, לצעקות ולקנאה שתהרוס את כל הקשר הטוב בין האחים. הוא רצה שכולם יהיו מרוצים ושכל אחד מילדיו ירגיש אהוב וחשוב בדיוק באותה מידה, בלי קשר לשאלה אם הוא בן או בת.