פורים הגיע, ואיתן, תלמיד כיתה ט', החליט להשקיע השנה בתחפושת של גורילה. לא סתם תחפושת –חליפה שלמה מהראש ועד כפות הרגליים, כולל מסכה ענקית שמכסה את כל הפנים. איתן נראה ממש כמו גורילה אמיתית שברחה הרגע מגן החיות! הוא יצא יחד עם אביו ואחיו הקטן יצאו למסע משלוחי מנות ברחבי העיר. הם דפקו בדלתות, הפתיעו שכנים, ואיתן אפילו עשה קולות של גורילה לילדים הקטנים (בזהירות, כמובן, כדי לא להפחיד יותר מדי). בדרך קרא להם חסיד "מנחה! עשירי למניין!", כמו תמיד בהונאות מהסוג הזה, הם גילו שהם הראשונים במניין, אבל בפורים לא עושים עניין מזוטות שכאלה. אחרי התפילה, איתן ראה את עוז, שהסתכל עליו בתדהמה. "פורים שמח, גורילה!" צחק עוז. "אבל רגע, אתה בטוח שמותר להתפלל ככה? עם כל התחפושת הזאת?", איתן גירד את ראשו (או ליתר דיוק, את ראש הגורילה). "למה לא? זה פורים! הכל מותר, לא?" עוז נראה מהורהר. "אני לא בטוח... זה נראה לי קצת לא מכבד את התפילה, אתה יודע?", "אוי, נו באמת," ענה איתן, "אתה סתם מגזים. זה היום היחיד בשנה שאני יכול להיות גורילה!"