שי פתח את החנות ירקות שלו לפני כעשר שנים, אחרי שעבד שנים רבות כשכיר אצל ירקן אחר. מאז ומתמיד אהב פירות וירקות וחלם להיות בעל עסק משלו. בתחילה עסקו הלך טוב, אבל עם הזמן התחרות גברה. שי מצא את עצמו מתקשה יותר ויותר להתחרות עם הסופרמרקטים והשווקים גדולים. כדי לחסוך בהוצאות, גדעון החל לערבב את סחורה הישנה עם סחורה החדשה שהגיעה כדי שיחשבו שהכול סחורה טרייה. יפתח, תושב ותיק בשכונה, הבחין בשיטה של שי ואמר לו שזה אינו הוגן ומטעה את הלקוחות. אך שי טען שאין בכך רמאות, שהרי הירקות, הישנים והחדשים, באמת טובים.