נועם חווה יחד עם חבריו שבת חווייתית ומרוממת. היתה זו שבת התכנסות לילדי הכיתה יחד עם המחנך, והאווירה היתה נפלאה. במוצ״ש אחר מעריב התכנסו כל התלמידים לשמיעת ההבדלה מהמחנך שהבדיל בקול רם, ובברכת "מאורי האש" שם נועם לב, שבעוד רב החברים התקרבו לאור הנר, היו שני ילדים שעמדו בצד החדר ובמרוחק מהנר. לאחר ההבדלה אמר נועם לחברו צור שלדעתו אותם ילדים צריכים לברך מחדש "מאורי האש" ולא יצאו ידי חובה. זאת מכיוון שגם בביתו כולם מתקרבים לאור הנר, וכך חובה לעשות. אך צור אמר לו שלדעתו הדבר לא מעכב, והם יצאו ידי חובה ואסור להם לברך שוב. תוך כדי השיחה הם גם תהו ביחד למה יש בתים שמכבים את האור לפני ההבדלה, והאם זו הלכה או לא.