בוקר יום חמישי, 6:45 בדיוק. צבי ושקד מגיעים לבית הכנסת "אור החיים" לתפילת שחרית, עדיין מנסים להתעורר לגמרי. הם מתיישבים, ושקד מתעטף בטלית שלו - טלית ישנה שקיבל מסבא שלו לבר מצווה. הוא מתחיל להתפלל, שקוע כולו בסידור. פתאום, הוא מרגיש טפיחה על כתפו. "פסססט, מר שקד," לוחש לו הגבאי. "הציציות שלך על הרצפה." שקד מביט למטה ורואה את פתילות הטלית שלו מונחות על הרצפה. הוא ממהר להרים אותן. אחרי התפילה, בדרך לבית הספר, שקד מעלה את הנושא בפני צבי. "תגיד," הוא שואל, "מה הבעיה אם הציציות נוגעות ברצפה? זה באמת בעיה?" צבי חושב לרגע. "אני לא בטוח, אבל אני חושב שזה עניין של כבוד למצווה". "אבל הרצפה כאן נקייה", ענה לו שקד. "זה לא רק עניין של לכלוך," אומר צבי ברצינות. "חשבת פעם על המשמעות של הציציות? הן אמורות להזכיר לנו את כל המצוות." שקד מהרהר לרגע. "אז אתה אומר שזה כמו... לזלזל בכל המצוות?", "אולי," אומר צבי. ""