שמואל, שהיה בעיצומו של יום עבודה קדחתני בחיפוש אחר הקונה המושלם, הרגיש שהוא חייב רגע של שקט כדי להתרענן. הוא פעל לפי כל כללי הזהירות המקובלים: הוא הניח את חבילת היהלומים היקרה, שרק אתמול הפקיד אצלו מר יוסף שמש, בתוך מגירת הברזל הכבדה שבמשרדו, נעל אותה במפתח, ולאחר מכן נעל גם את דלת המשרד המבוצרת ויצא להפסקת צוהריים קצרה. כשחזר כעבור חצי שעה, חשכו עיניו: דלת המשרד הייתה פרוצה, המגירה נעקרה ממקומה, והיהלומים נעלמו כלא היו. יוסף, בעל היהלומים, סירב לקבל את רוע הגזירה ודרש משמואל לשלם לו את שוויים המלא: "הפקדתי אצלך הון תועפות, האחריות היא עליך!". שמואל הזדעק בתגובה: "עשיתי כל מה שנדרש! נעלתי פעמיים, לא התרשלתי לרגע. אני רק שליח שעושה לך טובה, למה שאשלם על פריצה של גנבים מקצועיים?".