היה זה זמן קצר לאחר ששוקי קנה את רקס, כלבו החדש. הוא יצא איתו לטיול, נרגש מהיציאה הראשונה שלהם יחד. לפתע עצר שוקי באחת. רקס הפנה את ראשו אליו בתהיה, והוא הסביר לו: "עוד לא סיפרתי עליך לחבר הטוב שלי, דני! הבה ניכנס לחצר שלו, הוא גר כאן ליד, מעבר לפינה". עם כניסתם לחצרו המושקעת של דני, החל רקס לדלג בהתלהבות בין חפצי הנוי השונים. שוקי זינק אחריו, מנסה לעצור אותו, אך לשווא. קול ניפוץ רם כבר נשמע. שוקי מיהר לראות מה אירע, וכשהתקרב החווירו פניו. רקס הפיל כד זכוכית יפהפה שעמד בפינת החצר, וכעת הוא מנופץ לאלפי רסיסים. דני, ששמע את הרעש, יצא לחצרו, וראה את שוקי עומד, חיוור, ליד שברי הכד. "מה קורה פה?" שאל. "זה... זה רקס", מלמל שוקי, "הוא... הוא לא התכוון..." דני עמד במקומו, שלוב ידיים. "לא נורא, אני יכול לקנות חדש, אך מחיר הכד הוא מאה שקלים, ותיאלץ לשלם לי את הסכום הזה". שוקי נדהם. "אתה מאשים אותי במה שהכלב עשה?! הרי תמיד אתה מרשה לי להיכנס בשמחה לחצר, אז למה אתה דורש ממני לשלם את כל הנזק?!"