נחמן קיבל מאביו סכום נכבד כמתנה לרכישת דירה. הוא ואשתו חיפשו חודשים, אבל לא מצאו משהו שמתאים. "הכסף רק יושב בחשבון," אמר נחמן לאשתו. "אולי בינתיים כדאי להשקיע אותו?" חברו אשר התקשר בדיוק אז. "נחמן, אני צריך הלוואה גדולה לעסק. אני מוכן לשלם לך ריבית טובה." נחמן חשב שזה פתרון מצוין - הכסף יעבוד בינתיים, והוא ירוויח. "בסדר," הוא אמר. "אבל בואו נעשה את זה כמו שצריך, עם שטר ולוח זמנים." הם ערכו שטר הלוואה מפורט. בשטר היה כתוב את סכום הקרן, לוח תשלומים, ואת הריבית שאשר ישלם כל חודש. חודשים עברו, ואשר לא עמד בתשלומים. נחמן המתין בסבלנות, אבל כשהדברים לא השתפרו, הוא הגיש תביעה לבית הדין. הדיין הסתכל בשטר. פניו התכווצו. "רגע," הוא אמר. "כאן כתובה ריבית קצוצה - זה איסור מהתורה! איך אתם עושים הלוואה כזו?" נחמן הלבין. "אבל זה מקובל בכל הבנקים..." "לא משנה מה מקובל," אמר הדיין. "זה איסור חמור."