דן היה צייר מוכשר. כשהחליט להתחתן עם קרן, הוא רצה שהכתובה שלהם תהיה מיוחדת. "אני אצייר את הכתובה בעצמי," הוא אמר לקרן. "זה יהיה יצירת אמנות." במשך שבועות עבד דן על הכתובה. הוא צייר פרחים מרהיבים בשוליים, ציפורים עפות בין השורות, ועיטורים מורכבים שהקיפו את המילים העתיקות. התוצאה הייתה מדהימה - לא רק כתובה, אלא יצירת אמנות אמיתית. הכתובה נתלתה בביתם, ואנשים שבאו לביקור תמיד עצרו להתפעל ממנה. שנים עברו, והנישואין לא החזיקו מעמד. דן וקרן התגרשו. דן שילם לקרן את כל מה שהיה כתוב בכתובה - כל שקל שהתחייב לה. "אני רוצה לשמור את הכתובה," אמרה קרן. "זו יצירת אמנות. זה חבל לזרוק משהו כל כך יפה." דן היסס. "אבל זה שטר חוב. אני שילמתי לך הכל. מה אם תוכלי להשתמש בה עוד פעם ולטעון שלא קיבלת?" "אני לא אעשה את זה!" אמרה קרן. "אני רק רוצה לשמור את היצירה."