גיל היה בדרכו לקנות מנת שווארמה מפנקת מהחנות הסמוכה למקום לימודיו, בדרכו לחנות שמע את חברו, איתן, שאמר שהוא מעוניין למכור את משקפי השמש שלו. גיל אהב את משקפי השמש ולכן הציע לאיתן: שהוא ייקח את המשקפיים ובתמורה לכך הוא ייתן לאיתן את השווארמה. איתן חשב לרגע והסכים לרעיון. גיל נתן לאיתן את השווארמה אשר אכל אותה בהנאה ואמר שיביא לו את המשקפיים למחרת בבית הספר. לאחר זמן, איתן התחרט על העסקה וחשב לעצמו שזו הייתה שטות. למחרת אמר לגיל שהוא מתחרט ומוכן לקנות היום לגיל את אותה מנת שווארמה בתמורה למנה של אתמול, ואת המשקפיים ישאיר אצלו. גיל הזדעק ואמר שעסקה זו עסקה, והרי כבר בוצעה ולכן אי אפשר לבטלה.