במשך שנים רבות משה וגדי גרים אחד מעל השני בבניין דו-קומתי, המחולק לארבע דירות ביחסי שכנות נהדרים. סמוך לדירתו של משה, בקומה התחתונה, ישנה חצר שנמצאת בבעלות משותפת של שניהם, אך מעולם לא טרחו לבצע בה חלוקה ברורה ודבר זה לעיתים הביא למצבים לא נעימים. כדי לשמור על יחסי השכנות ביניהם הציע גדי למשה הצעה: "נחלק את החצר בינינו בצורה כזו שכל אחד יקבל בה חלק שווה". משה נענה להצעתו, ואף המליץ שכדאי לעשות על כך "קניין סודר", כדי שהעסקה ביניהם תהיה "כשרה" להלכתית. משה הוציא עט מכיסו ושניהם הגביהו אותו והסכימו שיחלקו את החצר ביניהם. לצורך ביצוע החלוקה בצורה מדויקת הביאו מודד מקצועי, ועל החלוקה שקבע להם הם כתבו ׳זכרון דברים׳ (=חוזה שאינו מנוסח בצורה משפטית), ועשו על כך "קניין סודר".