מתניה הסתובב ברחוב כשפתאום צלצל לו הטלפון. "שלום יוני חברי היקר! לכבוד מה זכיתי לטלפון ממך?" הוא אמר בחיוך. "אתה יכול להלוות לי חמשת אלפים? אני באמת זקוק." ענה יוני. מתניה לא היסס. "בטח, חבר. בוא נפגש." כמה ימים לאחר מכן, מתניה ישב עם חבר בבית קפה כששמע: "יוני? איזה יוני? הבחור הגבוה עם השפם? אה... הוא הלווה ממני לפני שנה. עד היום לא ראיתי שקל!" מתניה חזר הביתה מודאג. למחרת הוא פגש את יוני ברחוב. "יוני, אתה יכול לתת לי איזה חפץ כמשכון? סתם לביטחון..." יוני הסתכל עליו בתמיהה. "משכון? למה פתאום? לא ביקשת בהתחלה, ואין סיבה לחשוש - אני אשלם הכל בזמן!" מתניה לא השתכנע. יום למחרת הוא שוב פגש את יוני, הפעם עם שעון מבריק על היד. יוני הסתובב לרגע לברך מישהו, ומתניה, בתנועה מהירה, משך את השעון מידו. "רק כמשכון!" הוא קרא וברח. יוני רדף אחריו בצעקות: "גנב! אתה עברת על איסור!"