מיכאל מתארח בשבת אצל בן דודו ביישוב מבועים שבנגב הצפוני. בשבת בבוקר הם עשו סיבוב ביישוב הקסום, ובן דודו אושר הציע שיטיילו במטע התפוחים השייך למשפחתם. הם נכנסו, ומיכאל התפעל מהעצים טעוני התפוחים שבהקו בשמש. הם עצרו ליד עץ שלמרגלותיו היו מונחים מספר תפוחים בשלים ועסיסיים שנפלו מהעץ. "אולי נאכל"?, הציע מיכאל לאושר. "הרי למדנו שאין חובה לעשר כשאוכלים מתחת לעץ בשדה, וכן תפוח עץ אין בו נגיעות של חרקים המחייבת בדיקה קפדנית". אבל אושר התנגד, ואמר שהוא פעם שמע שאסור לאכול בשבת פירות שנפלו מהעץ. "אז מה"? אמר מיכאל, "מי אמר שהם נפלו היום? אולי בכלל נפלו מאתמול"! אך אושר נשאר נחרץ בדעתו.