שלום התעורר בבוקר עם חיוך רחב על פניו. אתמול בערב הוריו הפתיעו אותו במתנת יומולדת: רחפן חדש ומשוכלל, והוא כבר לא יכול היה לחכות לספר לחיים, חברו הטוב. הוא דמיין את עצמם מצלמים סרטונים מדהימים מהאוויר ביער הסמוך. התפילה התחילה, ושובל הרגיש כאילו הזמן עומד מלכת. הוא התנדנד מצד לצד, מנסה להתרכז בתפילה אבל כל הזמן גונב מבטים לכיוון יעקב. סוף סוף הגיעה חזרת הש"ץ. שלום הרגיש כמו סיר לחץ שעומד להתפוצץ. הוא ספר את ה"אמנים" בראשו, כאילו זה יגרום לזמן לעבור מהר יותר. ברגע שהחזן סיים, שובל הסתובב ליעקב כאילו מישהו לחץ על כפתור. "חיים!" הוא לחש בהתרגשות, "לא תאמין מה קיבלתי אתמול!", חיים הרים גבה בסקרנות. "רחפן חדש!" המשיך שובל, "עם מצלמה!" "אהם," נשמע קול מאחוריהם. זה היה אוריאל שאחרי התפילה ניגש אליהם, “שלום, אתה יודע שאסור לדבר בין חזרת הש"ץ לתחנון, נכון?", "מזתומרת", ענה לו שלום "נגמרה חזרת הש"ץ".