זה קרה בשישי בצהריים, בשוק המקומי שהיה עמוס באנשים וריחות של בישולים לשבת. אבי טייל בין הדוכנים עם שמוליק, חבר ילדות ותיק שבתקופה האחרונה קצת דחק את המזל שלו וחיפש עבודה. פתאום הם נתקלו באורי, הבעלים של דוכן הפירות והירקות הגדול, שמזה חצי שנה סחב חוב של 2,000 שקלים לאבי על עסקת רהיטים ישנה. אורי, שהרגיש קצת לא נעים מהמפגש, התחיל לגמגם תירוצים על המצב הכלכלי, אבל אבי, שהיה באותו רגע במצב רוח של "נדבן השנה" ורצה להרשים את שמוליק או אולי פשוט להשתיק את המצפון על כך שהוא מצליח יותר מחברו, הניח יד על הכתף של שמוליק והצהיר בקול רם: "אורי, עזוב אותך מהחוב אליי. הנה שמוליק פה, בחור זהב שקצת לחוץ עכשיו – תעביר את כל ה-2,000 שקלים אליו ונסגור עניין". שמוליק כמעט הפיל את שקית הירקות מהידיים מרוב הלם ושמחה, ואורי הנהן בהקלה. אבל במוצאי שבת, כשאבי ישב עם המחשבון וגילה שביטוח הרכב ושכר הדירה יורדים מחר, הנדיבות שלו התחלפה בזיעה קרה. הוא קלט שאלפיים שקל הם ההבדל בין חודש רגוע לחודש של חובות, ומיהר לשלוח הודעה קבוצתית בווטסאפ: "חברים, נסחפתי קצת עם האופוריה של יום שישי, המתנה מבוטלת. אורי, תביא לי את הכסף. שמוליק, אני אביא לך 500 שקלים במזומן מחר ונתקזז". שמוליק, שכבר בנה על הכסף לכיסוי המינוס, לא הסכים לוותר על המזל שנפל בחלקו והתעקש שהמילה של אבי הייתה סוף פסוק.