מר כהן, איש עסקים מכובד, נפטר בפתאומיות מהתקף לב. אחרי השבעה, כשהמשפחה עדיין הייתה בשלבי אבל, הטלפון של הבן הבכור אבי צלצל. "שלום, קוראים לי יצחק יצחק," הקול מהצד השני היה רשמי ונחוש. "אני מצטער על האבל, אבל יש לי עניין חשוב לדון איתכם." אבי נענה בעייפות: "כן, בוא נשמע." "אביכם היה חייב לי מאתיים אלף שקלים," יצחק המשיך. "יש לי את כל המסמכים וההוכחות. הוא לווה ממני לפני שנה לצורך העסק." אבי השתתק לרגע. "תקשיב, אני לא יודע ולא קשור לזה. זה בין אבא שלי ובינך. ובכל מקרה יקח זמן עד שנמכור את דירת הירושה ונסדר את העניינים." "מה זאת אומרת לא קשור?" יצחק הזדעק. "זה חוב שאביך השאיר!" אבי אמר בקול עייף: "תקשיב, נראה לי שזאת הבעיה שלך. מכיוון שאבי נפטר, הפסדת את החוב." כמובן שיצחק ענה שברור שצריך לשלם גם אחרי שנפטר, מהכסף שהשאיר. מה הדין? תשובה למעשה, אם האבא השאיר נכסים בירושה, חובה על היורשים לפרוע את חובותיו מאותם נכסים וכספים שהותיר האב בירושה, ואינם יכולים להתנער מתשלום החוב. ולכן מוטל על היורשים לשלם את החוב וחייבים למכור את הדירה כדי לשלם, ואינם יכולים להשאיר את הדירה ברשותם (או שישלמו מכיסם). הרחבה מבואר בגמרא בכמה מקומות (כתובות צא: ועוד) שמעיקר דין תורה ישנו חילוק בין מקרה שהאבא השאיר בירושה קרקעות למקרה שהשאיר רק כספים וחפצים, שאם השאיר קרקעות היורשים מחויבים לפרוע את חובותיו באמצעות אותן קרקעות, כי היא משועבדת מהתורה והמלווה סמך דעתו עליה, אך אם השאיר רק כספים ומטלטלים אין להם חובה לפרוע ולא כופים אותם, מכיוון שכל החובה לפרוע ממטלטלין זה מדין כיבוד אב, ואין כופים על דבר שמתן שכרה בצדה, אך בכל מקרה יש להם מצוה לפרוע את החוב. ובלשון הגמרא "מטלטלי דיתמי לבעל חוב לא משתעבדי" - כלומר שאם ירשו מאביהם מטלטלים אינם משועבדים לפריעת החוב, אך בכל מקרה יש להם מצוה לפרוע מאותם מטלטלים. אך כתבו הראשונים (הרא"ש והר"ן שם והטור בסימן קז ועוד) בשם הגאונים שבימינו תיקנו שהמלווה גובה מהיורשים ממטלטלים שהוריש האבא, ולכן בזמננו כופים את היורשים לפרוע גם מכספים שהשאיר אביהם. וכל זה נפסק בשולחן ערוך חושן משפט (סימן קז א). ויש שכתבו שבזמננו, שסומכים הרבה על כספים, כמו על קרקעות, אפילו מדין הגמרא המלווה גובה מהיורשים מהכספים שהשאיר האב (עיין סמ"ע שם ס"ק ג).