מושיקו ואבי היו בפנימייה בישיבה והתלוננו על החיים. מושיקו רטן שהוא רוצה להחליף את נעלי הנייק הכסופות שלו, ואבי אמר לו שגם הוא היה שמח להחליף את נעלי הנייק השחורות שלו. בהברקה של רגע החליטו להחליף ביניהם את נעליהם. נתן אבי את נעליו למושיקו ואמר לו: “קח את אלה ואני אקח את שלך” והלכו לשחק כדורסל. לאחר שחזרו מהמשחק מושיקו התחרט על ההחלפה ואבי הסכים ואמר: “חוזרים בנו מההחלפה”, והלכו לשיעור. כשחזרו מהשיעור גילו שהנעליים השחורות נעלמו. אבי טוען שהנעליים שנעלמו שייכות למושיקו, שכן רק אמרו שחוזרים בהם ולא עשו מעשה החלפה, לכן הנעליים נגנבו מרשותו של מושיקו והנעליים הכסופות צריכות להישאר ברשותו. מושיקו טוען: החלטנו על ביטול ההחלפה ולכן הנעליים הכסופות מעולם לא היו שייכות לך.