יונית נאלצת להיעזר בשיעורי תגבור לקראת בחינת הבגרות בביולוגיה. את אסנת, הסטודנטית החביבה, היא הכירה רק ממודעה שזו פרסמה ברחבי השכונה. המודעה שהבטיחה לימוד בשיטות מוכחות שבסופן הצלחה מטאורית – התבררה כאכזבה. בכל אחד מהמפגשים נהגה אסנת לענות לטלפונים או להתכתב בווצאפ, והדבר הקשה על יכולתה של יונית להתרכז, שהייתה מוגבלת גם לולא הפרעות אלו. כאשר חלף חודש של שיעורים החליטו הוריה של יונית שאין טעם להמשיך את ההסדר עם אסנת. הם גם לא ראו לנכון לשלם עבור השיעורים שלא ניתנו כיאות, ובוודאי שלא לשלם את מלוא הסכום. אסנת התקשה לקבל זאת וכעסה מאוד. מבחינתה, היא הקדישה ליונית את מיטב זמנה וראוי שהיא תקבל תגמול הוגן על כך. היא אפילו נסעה לביתה של יונית וניסתה לשכנע את הוריה, אך לשווא. בצאתה נסערת מהבית, ראתה אסנת את הקורקינט של יונית בו נהגה להגיע לשיעורי התגבור. בחישוב מהיר הסיקה אסנת שעלותו המשוערת שווה לסכום אותו הוריה של יונית חייבים לה לפי חשבונה. היא החליטה לעשות דין לעצמה וליטול את הקורקינט עימה כגביית החוב הראוי לה.