יפית זכתה בחסדי שמיים למשפחה ברוכה, והכביסות האינסופיות היו רכיב מרכזי בשגרת הבית. מכיוון שנוכחה שחבלי הכביסה אינם מספיקים למלא את תפקידם במהירות בה מכונת הכביסה נאלצת למלא את תפקידה, היא החליטה לעשות מעשה. ביום בהיר אחד הוזמן בעל מלאכה שפער חור בקיר ביתה שהיה עד עכשיו אטום כולו, סיתת אותו לחלון והתקין בו חבלי כביסה. הסידור החדש אכן ענה על הציפיות, והררי הכביסה החלו לגלות סימני דעיכה. כך חלף יום ועוד יום, וכבר חלפה לה שנה. טוהר, שכנתה האהובה מהדירה שתחתיה, פרגנה לה מכל הלב. אדרבה, חלונות הכביסה של שתיהן, ששכנו כעת זה מעל זה, היוו מקום מפגש מעניין. אולם, כשגשם טורדני החל לנטף עליה בעיצומה של תליית בגדים קיצית, החלו לבצבץ בטוהר הרהורי חרטה. היא חשה כעת שחבלי הכביסה שנכפו עליה מלמעלה פוגעים בפרטיותה ובנוחיות שלה לתלות את כביסתה בשעות הנוחות לה. בצר לה היא בקשה מיפית לשנות את מיקומם של חבלי הכביסה. "אני ממש מצטערת על הטרדה שנגרמת לך", השיבה לה יפית בהרכנת ראש, "אבל למה נזכרת בזה רק לאחר שנה?"