בעיר 'צפרירים' מרבית הבתים ישנים ולכן לא נבנו בהם חדרי ממ"ד כמקובל כיום, אלא מקלטים המיועדים לכלל דיירי הבניין. כזה היה גם הבניין ברחוב התעשייה 15. כדרכם של מקלטים, אף מקלט זה שימש בזמני השגרה כמחסנו של אייל, אחד מדיירי הבניין, שהניח בו את סוכתו מרובת הדפנות. איש לא הוטרד מכך, שכן 'צפרירים' אינה בקו הגבול והפגזת טילים עליה הייתה נראית כחלום־בלהות רחוק. השגרה השקטה הופרה בפרוץ מלחמת 'חרבות ברזל'. מטחי הטילים שנורו מכל עבר הגיעו גם לעיר השלווה. אזעקות רמות קרעו לפתע את שמיה של העיר, ותושביה נסו מבוהלים אל המקלטים שבקרבתם. כך נהגו גם דייריו של התעשייה 15. למגינת ליבם, הם נוכחו שהמקלט מלא עד בסוכתו של אייל ולא ניתן לחסות בו. השכנים המבוהלים פנו אל אייל בתרעומת על כך שלא פינה את המקלט חרף שעת החירום. אייל טען להגנתו שיש לו 'חזקה' מזה שנים לאחסן את דפנות הסוכה במקלט והוא קנה מהדיירים את השימוש במקלט, ואיש לא מחה בו מעולם, וממילא לא ניתן לדרוש ממנו להוציא את הסוכה מהמחסן. מנגד, השכנים השיבו לו שלא מחו בידו רק משום שעד עתה הדבר לא הפריע להם. לאחר עשר דקות המתנה יצאו הדיירים מפתח המקלט לכיוון ביתו של הרב השכונה. מה פסק הרב?