בני הזוג בועז ורבקה הלכו לעולמם בתאונת דרכים קשה, והשאירו יתומים קטנים. הילדים התפזרו בין הדודים השונים, שלקחו אותם לגדל ולטפח. יום אחד הגיע דביר, איש עסקים רציני, לביתו של אחד הדודים. "אני מצטער להטריד," הוא אמר, "אבל בועז המנוח לווה ממני עשרת אלפים שקלים, ויש לי שטר חתום שמעיד על כך ללא כל ספק." הדוד הסתכל על השטר ובחן אותו. "נכון, זה נראה מסודר. אבל תקשיב, כרגע הילדים קטנים. הבן הבכור בן עשר, והקטנה בת שלוש. אולי עדיף להמתין שיגדלו קצת, ואז ידונו על כך וישלמו אם אכן צריך לשלם." דביר נראה לא מרוצה. "זה לא הוגן שאמתין עכשיו כל כך הרבה זמן עד שיגדלו. יש לי שטר תקין והוכחה טובה, אז צריכים לשלם לי כבר עכשיו מכספי הירושה."