רחמים הוא בעל חנות מכולת. ערב שבת זה היה אצלו יותר משגעון רגיל - התור לא נגמר, הטלפון צלצל בלי הפסקה, ולקוחות התרוצצו פנימה החוצה כמו בתחנת רכבת. בקיצור, הוא לא הספיק להכניס כמעט כלום לפה, והבטן שלו מחרחרת כמו מכונת מלחמה. כשהגיע סוף סוף הביתה, שעון הקיר הראה שעדיין יש זמן טוב עד השבת. רחמים פשוט התענג על הרעיון של סנדוויץ עסיסי ומשביע שיעמיד אותו על הרגליים. הוא כבר ניגש לכיור לנטילת ידיים, כשפתאום צץ לו בראש שיעור ההלכה שהוא הולך אליו כל יום רביעי. הרב אמר שם פעם משהו על זה שאסור לקבוע סעודה בערב שבת... רחמים עמד שם מבולבל ליד הכיור, הידיים רטובות, הבטן מקרקרת, והראש מלא שאלות.