האווירה בבית הרב דוד הייתה מחשמלת; כולם מתכוננים לשבע ברכות של תמר הבת של הרב דוד, הרב שלח את יהונתן הנער השכן שלו, לסופר השכונתי עם שטרות בסכום של 700 ש"ח ורשימה מכובדת של פיצוחים, בורקסים ושתייה. יהונתן מילא את העגלה בכל טוב, וכשהגיע לקופה, המוכר (שלא הכיר את הרב דוד ואת יהונתן) – שראה את ערימות הכיבוד וכל הארגזים הכבדים, הוסיף לו עוד שני בקבוקי קוקה-קולה קרים מהמקרר: "קח, זה ממני במתנה!". יהונתן צעד חזרה כשהוא מתלבט: מצד אחד, הוא זה שעמד בתור וסחב את הסלים, והמתנה ניתנה לו ביד. מצד שני, אם הרב דוד לא היה שולח אותו עם 700 ש"ח לקנייה הגדולה, המוכר בחיים לא היה נותן שום מתנה.