צבי וזיו, ה"צמד חמד" של בית הכנסת השכונתי, היו ידועים בוויכוחים ההלכתיים שלהם. הפעם, זה התחיל בגלל קצת זיעה. שבת בבוקר, והחום בבית הכנסת היה כמו במדבר סיני. זיו, שהזיע כמו שוקולד ביום קיץ, החליט לפעול. "חייבים אוויר," לחש לצבי, "אנחנו נימס". בדיוק כשהתחיל הקדיש, זיו קם. הוא התפתל בין הספסלים במסדרון צר, עובר ממש מול המבוגר שאמר קדיש, ופותח את החלון בדרמטיות, כאילו הציל את כולם מאסון. צבי צפה במחזה בעיניים קרועות לרווחה. "זיו!" לחש בדרמטיות כשחזר, "מה עשית?! עברת מול אנשים שאומרים קדיש!", "נו, צביקה. זה לא תפילת עמידה", צבי נאנח בתסכול. "אתה לא מבין. זה עניין של כבוד!", "כבוד?" ענה זיו, "אתה יודע מה לא מכבד? שכולם יתעלפו מחום באמצע התפילה!"