בני רוצה לערוך אזכרה עם לימוד לאחר תפילת ערבית לעילוי נשמת אביו ז"ל. לשם כך ביקש מכמה שמיניסטים שיבואו ללמוד שעה אחר תפילת ערבית, והוא ישלם להם עבור כך. בסיום הלימוד הבטיח בני לשמיניסטים שישלם בעוד כמה ימים. אחד מהחבר'ה קם ואמר לבני, שיש לו חיוב לשלם בו ביום, ואם מאחר את התשלום עובר על איסור הלנת שכר שכיר - "לא תלין שכרו", "וביומו תתן שכרו". בני טוען שלא נשכרו לו לעבודה, אלא ללימוד תורה, ומה עוד שהלימוד הוא לטובתם.