אסף הגיע לגיל שלושים ועדיין לא נישא. הציעו לו שידוך עם איילה, בחורה נפלאה עם מידות טובות ואישיות מיוחדת. אסף התרשם ממנה מאוד, אבל איילה הגיעה מבית ללא אמצעים כלכליים, ואסף חשש שהמצב הכלכלי לא יהיה יציב. דודו מנחם, שהיה אמיד והכיר את אסף מילדותו, שמע על החשש. יום אחד הוא ניגש אליו. "אסף, שמעתי שאתה מהסס בגלל המצב הכלכלי של איילה." "זה לא בגלל איילה," הסביר אסף. "היא נפלאה. אבל אני פשוט חושש איך נתחיל את החיים ביחד." דוד מנחם חשב רגע. "שמע, אני לוקח על עצמי את כל הוצאות המחיה שלכם לשנתיים הראשונות." אסף הופתע מהנדיבות. "דוד מנחם, זה הרבה כסף... אני לא יכול לקבל ממך משהו כזה." "אתה אחיין שלי," אמר דודו בחום. "אני רוצה לעזור לכם להתחיל נכון. אני אפילו אעשה קניין על ההתחייבות הזו כדי שתדע שאני רציני." השידוך התקיים, ואסף ואיילה התחתנו. דוד מנחם אכן עשה קניין על התחייבותו. אבל אחרי החתונה, כשהוצאות המחיה התחילו להיות גבוהות מהצפוי, עלתה השאלה: