באותו יום חם וקיצי הייתה התנועה בכבישים עמוסה מתמיד. החום המעיק רק הנמיך את מפלס הסבלנות, שכה נחוצה במקרים שכאלה. ביום זה יצא אביחי לקניות במרכז המסחרי ההומה. לאחר שמצא את מבוקשו, נכנס אביחי לרכבו במטרה לשוב לביתו. אולם, הרחוב היה גדוש בכלי רכב, והוא התקשה לצאת מהחנייה בה חנה הרכב. לאחר המתנה ארוכה וניסיונות הססניים רבים, החליט אביחי לפרוץ לכביש ו"יהיה בסדר". אם בימים כתיקנם היה ניסיון זה עולה יפה, הרי שביום חם ועמוס זה הניסיון הוכרז ככישלון מוחלט. קולות הפח הנמעך העידו על כך שאירעה תאונה בין רכבו של אביחי לרכבו של עמית, ששעט קדימה ולא הניח לאביחי להשתלב בתנועה. שני הנהגים יצאו מן הרכבים והאשימו זה את זה בגרימת התאונה. לאחר שלא הגיעו להסכמה, הציע עמית שייכנסו לבית הדין שבראשותו של חמיו, הרב מלאכי שליט"א, המצוי בסמיכות מקום. אביחי סירב בתוקף: "אמנם הרב מלאכי ידוע כדיין מומחה, אבל כלל לא מתאים שהדיון יתנהל אצל אבי אשתך!" לשמע הדברים, עמית נעלב קשות: "האם חמי, שהוא תלמיד חכם חשוב, חשוד בעיניך להטות את הדין לטובתי?"